המבחן הפסיכומטרי הוא כלי הערכה, המאפשר למיין ולדרג את המועמדים לאוניברסיטאות ולמכללות על גבי סולם הערכה אחיד (כלומר נתוני הרקע של המועמדים והשפעות סובייקטיביות אחרות משפיעים פחות על ציוני המבחן ביחס לאמצעי מיון אחרים).
הגוף האחראי לבחינה הוא
המרכז הארצי לבחינות ולהערכה הפועל מיסודן של האוניברסיטאות.
ניתן להיבחן בחמישה מועדים שונים בשנה: פברואר, אפריל, יולי, אוקטובר ודצמבר, ובמספר שפות: עברית, ערבית, רוסית, צרפתית, ספרדית ובנוסח משולב עברית/אנגלית (לא בכל המועדים ישנה אפשרות להיבחן בכל השפות).
המבחן בודק את יכולת החשיבה המתמטית, יכולת הבנת טקסטים והסקת מסקנות ושליטה בשפה האנגלית.
לאור יכולות אלו, מנסה המבחן הפסיכומטרי לנבא הצלחה בלימודים במוסדות להשכלה גבוהה, והוא משמש מוסדות אלו למיין ולבחור את המועמדים ה"מתאימים" ביותר.
מטרות המבחן הפסיכומטרי
טענות ושאלות רבות עולות כל העת בנוגע לנחיצותו של המבחן הפסיכומטרי, מידת יכולתו להצליח באמת לחזות הצלחה אקדמית, ואף נשמעים קולות הקוראים לבטלו או למצוא לו תחליף ראוי יותר.
למרות שפעמים רבות בזמן הלמידה קל להיגרר להתמרמרויות מסוג זה (בעיקר כשנתקלים באיזו שאלה מעצבנת במיוחד), חשוב להשתדל ולנסות שלא להיכנס לפינות האלו. אם החלטתם כי הבחינה הפסיכומטרית זו הדרך הטובה ביותר בשבילכם להגיע ללימודים גבוהים, עליכם להתמקד בלמידה ולא להתעסק בעניינים טפלים. הרי המבחן קיים כבר, ואנו ניבחן בו, אם נאהב זאת ואם לא.
טענות כמו: "הפסיכומטרי הזה בכלל לא בודק כלום!" או "מה אכפת לי מה פירוש המילה 'פוזמק'? זה מה שיקבע אם אני אתקבל לאוניברסיטה?!" ממש לא מועילות. גם אם הטענות נכונות לדעתכם, הן רק מורידות את המוטיבציה ללמוד ומבזבזות זמן יקר. אם בשביל להתקבל לאוניברסיטה אני צריך לדעת מה זה 'פוזמק' - אז אני אלמד מה זה 'פוזמק'.
אם תשכילו לקבל עניין זה, יהיה לכם הרבה יותר קל ומהנה בתקופת הלמידה, ותחסכו עצבים מיותרים.
בכל מקרה, על מנת שתבינו מה ההיגיון העומד בבסיס קיום המבחן הפסיכומטרי, מוצגות כאן מטרותיו העיקריות של המבחן, והסיבה לכך שלפחות עד היום אין לו תחליף טוב יותר.
1) כלי לחיזוי הצלחה בלימודים האקדמיים:
באוניברסיטאות, לפחות בתחומים היותר מבוקשים, ישנם יותר מועמדים הרוצים ללמוד מאשר מספר המקומות הקיימים.
האוניברסיטה רוצה לבחור את התלמידים "המתאימים" ביותר - כלומר אלו שבסבירות יותר גבוהה יצליחו לסיים את התואר, ולא יפרשו במהלכו. כך בעצם לא "יתבזבזו" מקומות לימוד ע"י תלמידים שלא מסיימים את התואר, בעוד ישנם אנשים אחרים שלא התקבלו שהיו מצליחים יותר.
לכן, נדרש כלי המסוגל לחזות בסבירות גבוהה אילו תלמידים עשויים להצליח יותר בלימודיהם באקדמיה. בנוסף, על כלי זה להעמיד את כל המועמדים על סולם הערכה אחיד, בו ישנה חשיבות קטנה יותר לנתוני הרקע ולמשתנים סובייקטים בהשפעה על ציון המבחן.
עפ"י מחקרים רבים שנעשו לאורך השנים, במבחן הפסיכומטרי הייתה ההתאמה הגבוהה ביותר בין ציון המבחן לסיכויי ההצלחה באוניברסיטה (באופן סטטיסטי כמובן).
בזמן הלמידה למבחן תיווכחו בעצמכם שהמבחן בודק אלמנטים הרלוונטיים גם ללימודים האקדמאים: חשיבה מתמטית, יכולת להבין טקסטים מורכבים ולהסיק מסקנות, יכולת לחשוב בצורה הגיונית ולוגית, ידע בשפה האנגלית ועוד.
כמובן שנבחנים גם גורמים נוספים באופן עקיף כמו מוטיבציה ללמידה, השקעה והתמדה, יכולת להתרכז לאורך זמן ועמידה בלחצים ובהגבלת זמן.
נכון, הפסיכומטרי אינו כלי מושלם, ולא כל הנבדק במבחן באמת משקף כראוי את הדרוש להצלחה באוניברסיטה.
אך עדיין, איך שלא תהפכו זאת, נבדקים במבחן הרבה מאוד דברים חשובים ורלוונטיים גם לאוניברסיטה (תלוי כמובן גם איזה תחום תלמדו).
אבל בעצם מה רע בבחינות הבגרות?
בחינות הבגרות אינן מצליחות להעמיד את כלל המועמדים על סולם הערכה אחיד. ישנם בתי ספר (בעיקר לפי מעמד סוציו-אקונומי) אשר מכינים את תלמידיהם טוב יותר לבחינות הבגרות מאשר אחרים. כך למעשה גורמים שאינם רלוונטיים, כמו מקום מגורים ומעמד סוציו-אקונומי, משפיעים על ציוני התלמידים.
(לאחרונה עולות טענות דומות גם כנגד הבחינה הפסיכומטרית - שאנשים מבוססים, היכולים להרשות לעצמם לממן קורס יקר יותר, מצליחים יותר. אבל אם תקראו בלוג זה תבינו כי לא חייבים לשלם הרבה כסף בשביל להצליח בפסיכומטרי...).
בנוסף, יש להודות על האמת, כי בבחינות הבגרות ישנה תופעה יחסית נרחבת של העתקות ופגיעה בטוהר הבחינות (לפחות במקומות מסוימים בארץ), אשר פוגעים באמינות ובאמיתות הציונים.
במבחן הפסיכומטרי מונהגות שיטות והגבלות המקשות מאוד על העתקה בבחינה.
חוץ מזה, אני יכול להוסיף את דעתי האישית לפחות, כי אני לא בטוח כמה העובדה ששיננתי ו"הקאתי" את החומר בהיסטוריה ובתנ"ך, או שעשיתי 5 יחידות בקולנוע יכול לקבוע הצלחה בלימודי ביולוגיה באוניברסיטה לדוגמה..
בכל אופן, ברור לכולם כי בחינות הבגרות (במתכונתן הנוכחית) אינן יכולות לעמוד כמדד לבדן, ויש צורך להוסיף מדדים נוספים. כיום הקבלה לרוב מוסדות ההשכלה הגבוהה מבוססת על ציון משוכלל של בחינות הבגרות יחד עם הציון הפסיכומטרי.
אבל אני מכיר מישהו שקיבל רק 500 בפסיכומטרי ובסוף סיים את התואר בהצטיינות!
חשוב לזכור כי יכולת הניבוי של המבחן הפסיכומטרי היא סטטיסטית.
בסטטיסטיקה תמיד יהיו את הקצוות - אלו שלא הצליחו בפסיכומטרי אבל הצליחו באוניברסיטה, או לחלופין אלו שהצליחו מאוד בפסיכומטרי אבל פרשו מהלימודים אחרי סמסטר.
אבל אם נסתכל בתמונה הכוללת והרחבה של כלל האוכלוסייה, נגלה כי בסך הכל הרוב נמצאים "במרכז", והציון הפסיכומטרי מצליח לחזות בסבירות גבוהה את הצלחתם האקדמית.
כפי שנאמר קודם, מחקרים הבדקו נושא זה הראו כי ישנה התאמה באחוזים גבוהים בין הציון הפסיכומטרי לבין הצלחה באוניברסיטה, בטח ביחס למדדים אחרים כמו בחינות הבגרות (שוב תלוי גם בתחום הלימודים).
2) כלי למיון וסינון מועמדים:
כמו שנאמר לעיל, מספר המקומות באוניברסיטאות מוגבל, ויש צורך לסנן את המועמדים ולבחור את "הטובים" ביותר.
הטענה בסעיף הראשון, לפיה הפסיכומטרי ממיין את המועמדים לפי חיזוי סיכויי הצלחתם, הינה קצת שנויה במחלוקת, ולא כולם יסכימו איתה.
ניתן להסתכל על כך בצורה יותר יבשה - המבחן הפסיכומטרי הוא מסננת, הקובעת רף קבלה מסוים בו יש לעמוד.
אם בפקולטה לפסיכולוגיה יש 50 מקומות ו-100 מועמדים, האוניברסיטה תבחר ב-50 המועמדים בעלי הציונים הגבוהים ביותר - פשוט כי צריך להחליט, בצורה כלשהי, את מי לקבל ואת מי לא.
לפי גישה זו, הבחינה הפסיכומטרית אינה צריכה לנבא סיכויי הצלחה, אלא פשוט להוות מבחן אחיד המאפשר לאוניברסיטאות לקבוע רף כניסה באמצעותו.
לסיכום
המבחן הפסיכומטרי הוא תנאי קבלה הכרחי כיום לרוב המוסדות להשכלה גבוהה, ועלינו לעשותו ולהצליח בו - אם נאהב זאת ואם לא. כל אחד יכול לבחור להסכים עם איזו סיבה שהוא רוצה לנחיצותו של המבחן, או לא להסכים כלל.
אבל אם החלטתם שאתם ניגשים למבחן, עליכם לנסות ולשכוח מכל הרעשים הלא רלוונטיים מסביב, ולהתרכז בדברים שעליכם לעשות וללמוד.
